לפני כשנתיים מתה אימי. היא נפטרה בשיבה טובה כחברת קיבוץ רמת השופט. חייה בקיבוץ וגם האמהות שלה היו מלווים בקונפליקטים לא פתורים שהשפיעו על יחסיה איתנו, ילדיה.

אחרי מותה נותר בי שובל מבעבע של רגשות שרציתי להתיחס אליהם, ויצאתי לפרויקט כתיבה  הנוגע אליה, אלי, וליחסים בינינו. 

בסופו של התהליך הרגשתי שאני יכולה להניח לזכרה ולקבל את שהיה בהבנה.

הרגשתי שוב מחוברת לתחושה קדומה שהייתי נאהבת ויקרה לה, גם אם שפת האהבה שלה לא תמיד היתה מובנת לי, ויכולתי לראות את יופיה, את שונותה ואת העובדה שבחירותיה היו תולדה של מצבים נפשיים מורכבים.

בשירים כעסתי עליה, כאבתי, סלחתי והרגשתי שאני נפרדת ומשחררת אותה בשלום. 

באלבום שבעה שירים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, אך מהווה גם חלק ממסע הפרידה שעברתי. 

ראשית השירים בטקסט. הם משקפים הלכי נפש שונים אותם עברתי בעת כתיבתם. ממעוף הציפור אפשר להניח אותם כמרצפות היוצרות את שביל הדיבור שלי עם אימי - את האינטימיות הצעירה, את האכזבה, את חוסר האונים והפגיעה, את הכעס, את ההבנה, את הסליחה, האהבה והשחרור.  

חותַם האהבה

ידי על גופך, לאור הירח
מטיילת טיול חרישי.
צלליתה הקטנה
כמו היתה אז פורמת
את שיער צמתה של אימי.
עדרים עדרים גולשים במרעה
פורמים את העשב הרך,
כמים זורמים רגליהם הקלות
מותירות חותמן על הסבך.
חותם האהבה
אין לו פשר
אין לו סיבה.
אין תכלית לו
אין לו סיבה.
אצא לשדה מה אפגוש בו
אם אראה שבַּכול חותמה?
אצא לשדה ואני בו
מגשש כאותה יד קטנה…

מילים: כרמלה | לחן: שחר אורלי
עיבוד: אדם קלי וההרכב | שירה: כרמלה
פסנתר: אדם קלי | גיטרות: שחר אורלי
קונטרבס: עמרי פורת
תופים וכלי הקשה: איתמר גוטמן
נאי: ליהוא בניאל | קולות: אדם קלי

אשה ברכבת

אשה נוסעת ברכבת,
מכאן לשם, משם לכאן.
אשה על הרצף של הזמן…
היא אמא והיא בת והיא נוסעת,
דהויה,
כבדה מעט.
קצת מהורהרת
נוסעת ברכבת.
הגוף שלה הוא בעצמו רכבת
סוחב איתו את כל הזכרונות.
את מי שהיא היתה אוהבת,
את מה שהיא למדה לרצות.
אשה נוסעת ברכבת,
קוראת בספר משומש,
אשה שהיא עצמה מין ספר,
כל כך עתיק,
וגם חדש.
ואם תראו אותה בחוץ
היא בטח דודה לפחות,
אבל בפנים היא בין לבין
מעט יותר, הרבה פחות.
מוגדרת בגדר או במגדר,
שבויה בין האתמול ובין מחר,
תלויה בין הפרוּם למסודר,
בין החרוז להפשטה,
אשה,
פשוט אשה.
אשה נוסעת ברכבת
מכאן לשם, משם לכאן.
אולי,
אולי,
היא מנורה עומדת
אולי בעצם היא שולחן.
אולי חבית אבק שרפה שמחכה להתפוצץ,
שרק ידליקו פתיל קטן, והיא תקפוץ מעץ לעץ.
כמו קוף, כמו סנאי
במין מעוף פראי…
אולי,
אולי,
היא מנורת קסמים שומרת ג'יני במחבוא,
מזמן רצתה כבר שיצֵא,
אבל פוחדת על הראש.
אולי תתן לו להציץ,
תסכים לקחת סיכונים,
בתנאי שיתנהג יפה,
ולא יעיר את השכנים.
אשה נוסעת ברכבת
נופים עוברים לה בחלון.
אשה כנוף גם היא חולפת,
גם ממשית
וגם יציר דמיון.

מילים: כרמלה | לחן: כרמלה | עיבוד: אדם קלי וההרכב
שירה: כרמלה | גיטרות: שחר אורלי | קונטרבס: עמרי פורת
כלי הקשה ותופים: איתמר גוטמן | חליל צד: מעיין שטיין
קולות: אדם, שחר, עמרי, איתמר, מעיין

מה איתך

תגידי מה איתך?
למה כל הזמן שוכבת במיטה,
והגוף שלך כואב במחלות מסתוריות.
מקומך עוד לא מצאת,
בין הספה לכריות.
למה את כל כך אחרת?
שום דבר אינו דומה,
החיים נראים כמו סרט
משונה.
אולי תצאי החוצה,
תפתחי חלון אל העולם.
אולי תצאי החוצה,
תהיי כמעט כמו כולם.
אנחנו לא מבינים אותך,
תגידי מה איתך?
מה איתך?
תגידי מה איתך
למה כל הזמן שוכבת במיטה?
איך את לא רואה שהחיים שלך יפים?!
יש לך בעל שדואג,
וילדיך זהובים.
למה שוב את מתנתקת,
כמו סגורה במערה?
כשהכל עובד בסדר,
לכאורה.
אולי…
תגידי מה איתך…
למה כל הזמן שוכבת במיטה?
שוב סופות טרופות פורקות מילים נשכניות,
עוצמתך החנוקה
בין הספה לכריות,
וליבך שותת גונח,
לא תביני שום מילה.
את זועקת, את שותקת
הצלה…
אולי…
אולי חיבוקים
אולי נשיקות
אולי מכתבי געגוע.
אולי לימודים,
אולי תל אביב,
שתהיי שם כל השבוע.
רוצים לעזור,
לא יכולים,
לא מבינים, לא מבינים...
תגידי מה איתך?

מילים: כרמלה | לחן: כרמלה וחמדת אנגלסרט
עבוד: אדם קלי וההרכב | שירה: כרמלה | פסנתר: אדם קלי
גיטרות: שחר אורלי | בס: עמרי פורת | תופים: איתמר גוטמן
קולות: אדם קלי, חברי ההרכב

יום כיפור

הפקדתי אותך בידיו של אלוהים,
עכשיו אין לי אמא,
ולך יש אבא קרוב.
אולי עכשיו לא תצטרכי לדמיין,
כדי לסדר מציאות שלא מתאימה.
נחנקת ב'אֲשֶׁר',
מתגעגעת ל'זְבוּלוּן',
רוצה לפרוץ, אך שוקעת בעצמה.
אולי סוף סוף יגיע אברהם ויסנגר עלייך,
ויגיד
שאת לא אשמה
לא אשמה!
לא אשמה!!
שצדיקות כמוך כבר נעקדו מזמן על המזבח,
והאייל לא בא.
אולי סוף סוף יגיע אברהם,
ויסנגר עלייך
בפני אבינו שבשמים,
ויגיד
שאת לא אשמה
לא לא לא אשמה.
ואת כמו ספוג בריף של האוקיינוס
לא תאמרי דבר בעד עצמך,
כי אצלך זה לא מאור עינייך,
שאבד ביום עקדתך.

מילים: כרמלה | לחן: כרמלה
עיבוד: אדם קלי | שירה: כרמלה
פסנתר: אדם קלי | קונטרבס: עמרי פורת
תופים וכלי הקשה: איתמר גוטמן

לעת שחר

גם שהיית נוכחת נעדרת,
מעבר לקו הטלפון,
בודקת אם יש חיים בלילה,
אם מישהו שומע אותך.
ועכשיו שאת אינך, אף אחד לא חרד לי
ולעת שחר,
הם באים,
החלומות,
שואלים אותי: מי את?
מי את?
מי אוהב אותך בלילה השותק הזה?
היית לי אמא לא פתורה,
רציתי להשתחרר מעול דאגתך.
היית לי אמא חסרה,
שכחתי איך לקרוא בשמך.
וגלימת אהבתך
שהייתה לי עור שקוף,
התפוגגה ביום לכתך.
ולעת שחר הם באים, החלומות,
שואלים אותי: מי את?
מי את?
מי את עכשיו ביתמותך.

מילים: כרמלה | לחן: כרמלה
עיבוד: אדם קלי  שירה: כרמלה
גיטרה: שחר אורלי
קולות: אדם קלי, עדי רפפורט

למה לי

למה לי לכתוב עוד שיר
על אמא שלי,
שהיֹה היתה ומתה.
למה לי להתעכב
על זיכרון כואב.
ודווקא עכשיו בזוכרי,
אַת
יושבת דומם במרפסת,
מביטה בפירות החושחש הנושרים,
יצירת אומנות לעינייך בלבד.
כה שלווה,
לא טורחת,
להסביר לעוברים ושבים
מה מצאת בפירות הפזורים.
ודווקא עכשיו
בזכרי אַת
יוצאת למסע עם הרוח,
מכניעה את חוקי המשחק השגורים,
בפיסת מציאות לעינייך בלבד.
נחושה
בדרכך
לא טורחת
להסביר לעוברים ושבים
שאצלך החוקים אחרים…
את צלילי הכאב אני משחררת,
כך גם את חופשייה.

מילים: כרמלה | לחן: כרמלה
עיבוד: אדם קלי וההרכב | שירה: כרמלה
פסנתר: אדם קלי | גיטרות: שחר אורלי
קונטרבס: עמרי פורת | תופים וכלי הקשה: איתמר גוטמן
קולות: אדם קלי, עדי רפפורט

צביה

צביה חוצה את המרחב
הכל דומם
הזמן עצר
צביה דקת צואר
שתי עיניה קרועות
דרוכה כמיתר
הד פרסותיה
שיר אהבה למדבר.
האופק פתוח
השמש גלויה
את חופשיה 
שר המדבר לצביה.

מילים: כרמלה | לחן: שחר קדמון וכרמלה
עיבוד: אדם קלי וההרכב | שירה: כרמלה
גיטרות: שחר אורלי | קונטרבס: עמרי פורת
תופים וכלי הקשה: איתמר גוטמן
קולות: אדם קלי | נאי: ליהוא בניאל
נסיכה: גלית אפריק

מילות כל השירים: כרמלה אנגלסרט
לחנים: כרמלה אנגלסרט, שחר קדמון - צביה, שחר אורלי - חותם האהבה, חמדת אנגלסרט - מה איתך
עיבודים: אדם קלי וחברי ההרכב
שירה: כרמלה אנגלסרט
קולות: אדם קלי, עדי רפפורט וחברי ההרכב
פסנתר: אדם קלי, גיטרות: שחר אורלי, בס וקונטרבס: עמרי פורת, כלי הקשה: איתמר גוטמן, נאי: ליהוא בניאל, חליל צד: מעיין שטיין
הוקלט באולפני הצוללת הצהובה בירושליים ע"י אריק פינקלברג
מיקס: יובל חרמוני אולפן הצוללת הצהובה
מאסטר: ארן לביא
גרפיקה: ענת ספיר
איור: לאה יפת